בין הצבת גבולות לאהבה ללא תנאי אנחנו הולכים על חבל דק
"אני מבולבלת" , היא אמרה
"מצד אחד מבינה כמה חשוב להציב להם גבולות, מצד שני מפחדת שהם ירגישו שיש כאן אהבה עם תנאי "רק אם מתנהגים יפה אוהבים אותם, או שככה אני מלמדת אותם להתחשבן כי אני מתחשבנת איתם.
אם תצעקי עלי אני לא אדבר איתך"
אמא יקרה, את מתבלבלת ובצדק
בחיים קורה לא פעם שאנחנו רוצים שני דברים שלא מסתדרים יחד
ואז אנחנו בוחרים אחד מהם
במקרה הזה אין הפרדה.
זה לא "או או"
או שנציב גבולות או שנאהב ללא תנאי
וזה בדיוק הבלבול שיש להרבה הורים היום.
פעם הציבו גבולות בצורה נוקשה מאד, ללא חופש בחירה וללא הכלה לקושי
היום מאפשרים יותר מידי (כי קשה לעמוד בפני הקושי של הילדים)
וללא גבולות כלל, מהפחד שיחשבו שלא אוהבים אותם או לא מבינים אותם.
זה מקרה של "גם וגם"
אנחנו רוצים גם להציב גבולות וגם להכיל את הקושי שלהם.
כשהילד שלי מתוסכל ובוכה כי קשה לו עם משהו אבל הוא מרשה לעצמו לומר לי או לעשות לי מה שבא לו באותו הרגע (לקלל, לצעוק, להרביץ....) זה הזמן להציב גבול.
מטרתו של גבול הוא לשמור עלינו. והגבול שנשים הוא לעצמנו – אלי לא מתנהגים ככה כי אני שומרת על עצמי מפגיעה.
ראשית, זה מודלינג לשמירה עצמית (כך ילמד לשמור על עצמו בעתיד)
שנית, זה מודלינג לכבוד לאחרים – כי אם אני מרשה לו להתנהג אלי ככה הוא ירשה לעצמו להתנהג ככה גם לאחרים בחייו.
וביננו – אף אחד לא רוצה להיות ליד אדם שפוגע בו או מתנהג אליו לא יפה.
אז נשקף לו את החיים.
זה התפקיד ההורי שלנו ומחובתנו לתת להם את הכלים להתנהג בחייהם הבוגרים
אם אגיד לו בכעס "נראה לך שתדבר אלי ככה ואני אקח אותך למשחק. מה אני בובה, תשכח מזה. קודם תתנהג אלי יפה אחכ אשוב עליך" – זו התחשבנות, כי האגו עובד ועובד חזק.
מאחר ואנחנו המבוגר האחראי ותפקידנו הוא ללמד אותם, נשים את האגו בצד. הינה הקו הדק עליו אנחנו הולכים
נגיד את אותו דבר בדרך אחרת שתכבד אותו ואותי.
ברוגע נציב את הגבול ויחד עם זאת נכיל את התסכול שלו
אז איפה האהבה ללא תנאי....? איך הם ידעו שאני אוהבת אותם ?
אהבה ללא תנאי לא אומרת שאני מסכימה ומאפשרת כל מה שהם רוצים
תחושת האהיבות של הילדים נוצרת כשהם מרגישים שרואים אותם ורוצים בטובתם
וזה לא קורה בסיטואציה בודדות, זה קורה לאורך זמן אם שומרים על עקביות
שכשהוא כועס וצועק עלי אני יכולה לומר – "אני רואה שזה קשה/לא נעים/מכעיס אותך" (ברוגע ולא בציניות)
אבל זה לא אומר שאני נשארת ונותנת לו להטיח בי דברים.
אני שמה את האגו בצד כי אני מבינה שהילד שלי עכשיו במצוקה ותוך כדי זה מלמדת אותו איך להתנהג אל אחרים. מלמדת אותו איך לווסת את עצמו ולהתמודד עם קושי.
גבול והכלה הולכים יחד
אני רואה שקשה לך אבל אלי לא מדברים ככה ולכן אני הולכת, כשתרצה לשוחח תקרא לי
וכשהוא יקרא לי – אני אבוא (כי האגו לא קיים במשחק הזה)
נשמע קשה?
נכון.... בהתחלה, כמו כל דבר חדש שאנחנו עושים
להיות הורה זה לא תמיד קל אבל זה אפשרי
ואם תחזיקו בראש את מה שאתם רוצים ללמד אותו ולא את האגו הפגוע שלכם – תוכלו לעמוד על הקו הדק הזה
ואפילו לעשות סלטות לפעמים