הילד המתוק שלי שונא אותי כשאני אומרת לו לא
"אמא, ירדה לי אבן מהלב שספרתי לך, עכשיו אני יותר רגוע"
אחרי שלושה ימים :"לא תראו אותי יותר, אני לא רוצה אתכם בחיים שלי, חפשי ילד אחר להציק לו"
נעים לשמוע את המשפט הראשון
כואב לשמוע את המשפט השני
מה השתנה ומה נשאר אותו הדבר?
השתנה היום, השתנה המצב רוח, השתנה הנושא, השתנתה האפשרות
מה נשאר אותו דבר???
זה אותו ילד...
אני אותה אמא
איך זה קרה??
המשפט השני בא כשאמרתי לו "לא"
אבל המשפט הראשון בא כי אני אומרת לו "לא" לפעמים.
אם אתם שומעים מהילדים שלכם את המשפט הראשון, אז המשפט השני לא מדאיג אותי
לא, אני לא אתן לו להסתכן
כן, אני סומכת עליו בדברים מסוימים, לא בכל דבר.
זה לא.
למה? כי יש סיבה שיש חוק, ויש דברים שמותרים מגיל מסוים
הוא עוד לא יכול לראות את כל הסכנות ולהבין אותן
הוא מושפע מהחברה
הוא לא חושב מספיק לטווח הרחוק
כן, אני מצטערת שהוא מרגיש ככה
כן, חבל לי שאני מתסכלת אותו
רק בזכות ה"לא" שאני אומרת כשיש סכנה שהוא לא צופה אותה
רק בזכות הצבת הגבולות
רק בזכות "החפירות" על הסכנות ברשת, הסכנה באופנים חשמליים, הסכנה בלהסתובב בשעות מאוחרות או במקומות חשודים, הסכנה בסמים/אלכוהול/סקס לא מוגן...
וכשצריך אומרים גם "לא"
רק בזכות כל אלה הוא יכול לומר לי את המשפט הראשון
הוא יכול לשתף אותי במה שמפחיד אותו
הוא יכול לספר לי כשהוא טועה
הוא יכול לספר לי כשהוא מסתבך
אנחנו המגדלור שלהם
זה התפקיד שלנו
להאיר ולהוביל את הדרך
להשאר חזקים ויציבים גם בסערות הכי גדולות
עבורם ועבורנו
קשה לו
הוא בחושך, בערפל, בשיא הסערה (הרגשית, ההורמונלית, החברתית...)
הוא רוצה משהו ואני לא מאפשרת
לא משנה איזו סערה תעבור
אני כאן, בשבילו
זה לא מפחיד אותי
זה לא מוריד אותי
גם אם הוא "לא רואה" שאנחנו שומרים עליו עכשיו
בתוך תוכו הוא יודע שיש מי שדואג
ויש על מי לסמוך
כי המשפט הראשון שנאמר
לא נאמר
כי בפעמים הקודמות אפשרתי כשהיה מסוכן....
חפרתי, הסברתי, שאלתי, בדקתי, תזכרתי, שוב שאלתי, שוב סיפרתי, שוב חפרתי
שוב ושוב ושוב....
הוא יודע שיש מי ששומר עליו ולכן יכול לפנות לקבל עזרה כשהוא צריך
אז אל תפסיקו ואל תפחדו לומר גם "לא" כשצריך כדי להגן עליהם
איך אתם שומרים על הילדים שלכם ?